לילדים יש פנטזיה לא מודעת אודות הזוגיות של ההורים: היא מושלמת והיא תהיה לנצח. יש לכך שורשים הישרדותיים היות והגור האנושי תלוי בהוריו במשך שנים עד להתבגרותו ועד אז הוא זקוק להם כדי לחיות, להתפתח ולגדול.
פירוק התא ההורי הוא בעצם פירוק התא המשפחתי, פירוק של יציבות וביטחון עבור הילד.
אני שמה כאן סימן שאלה לגבי יציבות וביטחון – האם ההורים חיו בהרמוניה ותמיכה או שהיו מתחים, ריבים, יחסים קשים, שתיקות רועמות? ואם כן אז איזו יציבות תא משפחתי זה יכול לספק?
הילדים הם כמו ספוג, הם לא צריכים לשמוע או לראות, הם סופגים אותנו, הם מרגישים וקולטים אותנו הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים. והם קולטים וחווים גם את הקשר בין ההורים ואת השפעתו על כל אחד מההורים. ילד שחשוף לזוגיות שיש בה מאבקי כוחות, שתיקות כועסות, ריבים, יחסים קשים – גם אם הם לא נעשים בנוכחותו הוא יודע עליהם. למרות כל זאת כשהתא ההורי מתפרק הוא חווה התפרקות של התא המשפחתי וזה מאיים על תחושת הביטחון שלו. תחושת איום זו מעוררת חרדות ואף כעסים.
אם הגירושים נעשים מתוך הכנה מראש, בשיתוף פעולה בין ההורים, ומתוך ראיית הילדים אז תחושת האיום תתמוסס מהר, הילד יחווה שאמנם ההורים לא ביחד, שאמנם דברים השתנו אך ההורים ממשיכים להיות עבורו מקור תמיכה וביטחון.
עבור ההורים תקופת הגירושים היא תקופה מטלטלת, אי אפשר להישאר אדיש, אי אפשר שלא לדאוג מאיך יראה המחר וקשה להישאר אופטימי ועליז – הילדים מרגישים את זה. אם נוסיף לזה שרוב ההורים מתקשים להתגרש "יפה" אז הילדים גם חשופים למאבקים בין ההורים ולעיתים הופכים הם בעצמם מוקד המאבק או שליחים בתוך המאבק. לדברים הללו השפעות הרסניות על שלומם של הילדים. צריך לזכור שילד בחוויה שלו הוא גם אמא וגם אבא. מרגע שהוא נולד אנחנו אומרים דברים כמו: החיוך כמו של אבא, העיניים בדיוק בצבע של אמא. הילד בהוויה הפנימית שלו הוא אמא ואבא. אם ההורים בקונפליקט ויש צד צודק וצד טועה, צד טוב וצד רע אנחנו בעצם מעבירים (באופן פסיכולוגי) לילד מסר – שיש בו חלק טוב, חלק רע. מכירים ילד שרוצה להיות רע? אז מה הוא יעשה עם החלק הזה בתוכו שהוא כזה? במקרים של קונפליקט גבוה בין ההורים הילד לא ישרוד את החוויה הזו ואז הוא עשוי לפתח שלל קשיים כמו: חרדות, נסיגה התפתחותית, בגיל ההתבגרות התנהגות מסכנת (אלכוהול, סמים, התנהגות מינית מוקדמת או מופקרת) ויכול להגיע להתפרקות שבעקבותיה יש צורך באשפוז פסיכיאטרי.
ניכור הורי: ישנם מקרים, בהם תורם ההורה לכך שילד ייקח את הצד שלו לעומת ההורה השותף. מהלכים אלו גורמים לילד להימצא בקונפליקט נאמנויות ובחוויה שיש בו חלקים של ההורה הלא רצוי "הרע". כדי למחוק חלקים אלו וכדי להתמודד עם קונפליקט הנאמנויות הילד ינתק קשר עם אחד ההורים. הוא עושה זאת כדי לשרוד, לא מתוך בחירה. ניתוק שכזה אומנם מאפשר לילד באותו זמן לשרוד אך גובה מחירים גבוהים בהמשך התפתחותו ויש לכך השלכות אל תוך חיים הבוגרים.
גם אם הגירושים הם יחסית רגועים "וטובים" הילד עדיין יחוש טלטלה, איבוד המוכר וחשש מהעתיד העשויים לפתח אצלו חרדות, כעסים והתנהגויות שלא היו לו עד כה. זוהי תקופה לחמול על הילדים, לראות איך אפשר להרגיע את החרדות, איך אפשר לייצר יציבות וביטחון בהווה ובעתיד לבוא. זוהי תקופה בה ההורים המתגרשים לא ממש פנויים לשים לב לכל ניואנס ולכל דבר שקורה לילד, גם לא ממש פנויים ריגשית, הם בעצמם בטלטלה, חוסר ודאות ועם חששות לעתיד. זה זמן מצויין לקבל הדרכה הורית ואף לאפשר לילד להיות בטיפול ריגשי שיהווה עבורו מקור תמיכה בתהליך ההסתגלות למצב החדש.
אז איך עושים זאת הכי טוב עבור הילדים?
במאמר הורות לאחר הגירושים פרטתי את העיתוי והאופן המומלץ לבשר לילדים על הפרידה והגירושים הצפויים, כמו גם על איך ליצר שני בתים וטיפים להתנהלות בהורות משותפת.
אוסיף כאן שעדיף לספר לכל הילדים ביחד ובכך לאפשר להם להיות שם אחד עבור השני. לפעמים אחד האחים יבטא רגש או מחשבה שהאחרים עדיין לא חושבים או לא מעיזים לבטא, הם יוכלו בהמשך לשאוב הרבה כוח מעצם זה שעברו יחד את "הגילוי" של מה שעתיד לקרות. לפעמים, תלוי בגיל הילדים ואישיותם יש לשקול לספר לכל ילד בנפרד. תלוי בגילאי הילדים – אם יש הפרשים גדולים אז בתחילה לומר להם משהו שמתאים גם לצעירים יותר ואחכ' בנפרד לומר עוד דברים המתאימים לילדים הבוגרים יותר. החשוב הוא שכל ילד ידע שאחיו ואחיותיו גם יודעים ובכך לאפשר להם להיות מקור תמיכה זה לזה.
אם הילדים מעלים שאלות שאין לנו תשובה ודאית עליה או תשובה שמוסכמת על שני ההורים אפשר לא לענות עליה, לא להתעלם אלא לומר שאינכם יודעים או שצריכים לחשוב על זה, או לדבר עם ההורה השותף כדי שתהיה לכם תשובה. זה גם בסדר לומר שגם אתם עדיין לא יודעים הכל ואין לכם תשובות להכל ושגם לכם זה לא נעים שלא יודעים אבל שאתם בטוחים שבהמשך כולנו (כולכם) נדע.
חשוב לתת לילד תשובות התואמות את גילו ובשלותו הריגשית.
ילדים רבים רוצים לדעת –למה, למה אתם מתגרשים? התשובה לכך מורכבת, ברובה היא גם מידע שלא מותאם לומר לילדים, לכן יש לענות בפשטות, מבלי להיכנס למורכבות של הדינמיקה הזוגית. תשובות כמו "אבא/אמא ואני כבר לא אוהבים אחד את השני, אנחנו כבר לא מצליחים לשמח אחד את השני ובמקום להיות ביחד בלי אהבה ובלי שמחה החלטנו להתגרש" – ולהוסיף לזה משפט מרגיע בקשר לאהבה שלכם לילד ולמקום שלו אצלכם בלב ובחיים. ובהחלט ניתן לומר שיש דברים מסוימים בהם המבוגרים מחליטים וילדים לא יכולים להחליט בהם. לילדים בוגרים (בערך 15 ומעלה) אפשר גם לומר שכשיהיו מבוגרים יהיה אפשר שוב לקיים את השיח הזה.
חשוב להישאר קשובים לילדים, להיות אמפתיים לתחושות והחששות שלהם ולאלו שמתקשים להביע עצמם, אם בגלל הגיל או האופי לעזור להם ותת להם מילים, לתמלל להם את החוויה-את הרגשות, את המחשבות. יש לעשות זאת בזהירות, בהצעה ולא בקביעת עובדה שזה מה שחושב או מרגיש, להציע ולתת לילד לקחת או לא.
חשוב לזכור שאתם ההורים מתגרשים אחד מהשני ולא מתגרשים מהילדים. ההורות המשותפת שלכם תימשך כל חייכם. עליכם מוטלת האחריות איך להתגרש באופן שרואה את המורכבות והקושי עבור ילדכם ולהיות שם עבורם באופן שייתן להם ביטחון ויציבות.
זה מורכב, קשה ולא פשוט.
אם אתם הורה שחש שכל עולמו חרב וכל מה שאתה רוצה זה להיעלם, אם מתקשה לעכל את כל השינוי וחש שאין בך הכוחות גם להיות שם עבור ילדך, אם אתם חווים טלטלה וחוסר יציבות ורוצים לקבל כוחות, אם אתם חשים עצב גדול, תחושת לבד – הילדים שלך זקוקים לך עכשיו יותר מתמיד. בואו לקבל תמיכה וליווי אצל מרגי שפרן מטפלת זוגית משפחתית ומגשרת.
אם הילד מראה סימני חרדה, נסיגה התפתחותית, מצוקה, פגיעה עצמית, עצב גדול, התפרצויות זעם או אלימות בואו לתת לו טיפול ריגשי ועבורכם הדרכה הורית אצל מרגי שפרן מטפלת זוגית משפחתית ומגשרת.